מרץ 2007 - רע"א 1362/07. בפסק דין בערכאה עליונה דחו השופטים בקשת החזרת ילדה בת שש וחצי לאימה עקב הטלת ספק במסוגלותה ההורית של האם בשל הקושי בסיפוק צרכים רגשיים של בתה.
להלן: המבקשת - אם הילדה, משיבה 1- פקידת סעד לסדרי דין מלשכת רווחה עירית יקנעם, משיבה 2- אפוטרופוסית לדין - עו"ד גל טורס.
השופטת עדנה ארבל:
1. המבקשת היא אם לשלושה ילדים, הבן הבכור כבן 17.5, בת כבת 16 שנים, והקטינה נשוא דיון זה, בת 6.5 שנים. המשפחה עלתה ארצה מחבר העמים בשנת 1997 והיא מטופלת על ידי רשויות הרווחה. במהלך השנים דווח על אלימות פיזית של האב כלפי הילדים והזנחתם. הוחלט בהסכמת ההורים להוציא את שני הילדים הגדולים לפנימיות. תפקוד לקוי התגלה גם לגבי הקטינה, אשר לא קיבלה חיסונים, נצפתה מוזנחת פיזית, הראתה קשיי תקשורת ובעיות אלימות ונראתה מנותקת ומוזנחת רגשית. לאחר שהופנתה לגן טיפולי הגיעה לגן כולה חבולה וסיפרה כי אביה ואחותה מכים אותה. גם לאחר כשנה דווח שמצבה של הקטינה אינו טוב. לפני כשנה הוגשה תלונה מצד הבת הגדולה על התעללות מינית על ידי האב. האב הורשע ונידון ל-17 שנות מאסר. הבת הגדולה אושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים בעקבות ביצוע ניסיון אובדני.
2. ביום 9.5.06 החליט בית המשפט לנוער על הוצאתה של הקטינה מבית הוריה מכוח סמכותו לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) וזאת לאור מצבה הקשה ביותר של הקטינה וחוסר יכולתה של המבקשת לתת מענה למצוקתה. ביום 13.6.06 מונתה לקטינה אפוטרופא על פי דין אשר תמכה בבקשת גורמי הסעד להעביר את הקטינה למשפחה אומנת. ביום 3.7.06 קבע בית המשפט לנוער ששוכנע כי הקטינה הינה נזקקת וכי יש עילה להוצאתה ממשמורת המבקשת למרכז חירום.
3. ממרכז החירום בו שוהה הקטינה דווח כי המבקשת מבקרת במעון אך הבת מרוחקת ממנה ולעיתים אף מבקשת לקצר את הביקורים. הקטינה חזרה ודרשה במכתבים לבית המשפט להוציאה ל"משפחה חדשה". יצוין כי האם הכחישה בפני הקטינה את מה שקרה בין האב לבתה הגדולה, וזאת למרות שהקטינה היתה עדה למעשים. האם הסבירה לקטינה כי האב נמצא בטיול. בחלוף הזמן נמסר מהמעון כי מצבה הרגשי של הקטינה הולך ומתדרדר וכי היא זקוקה לדמות מכילה אשר מולה לא תצטרך לשמור על הסוד בבית. לאם נעשתה הערכת מסוגלות הורית על ידי פסיכולוגית קלינית אשר התרשמה כי המבקשת מתקשה ביותר במילוי וסיפוק צרכיה הרגשיים של הקטינה. ממצאי חוות הדעת העלו ספק במסוגלות ההורית של המבקשת והומלץ לגדל את הקטינה במשפחה אומנת, תוך שמירת קשר בין המבקשת לקטינה ותוך מתן הדרכה למבקשת בעניין צרכיה הרגשיים של הקטינה. בעקבות התפתחויות אלו החליט בית המשפט לנוער ביום 3.12.06 כי הקטינה תועבר למשפחה אומנת טיפולית, וכך אירע ביום 8.3.07. צו בית המשפט מוגבל עד לסוף חודש יוני 2007.
4. על החלטת בית המשפט לנוער הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה. בית המשפט קבע כי קיימת עילה להעברת המשמורת לידי פקידת הסעד והכנסתה של הקטינה למשפחה אומנת חינוכית, וזאת לאור חוות הדעת השונות הקיימות בעניין מסוגלותה של המבקשת וצרכיה של הקטינה. בית המשפט קבע כי הקטינה מצויה במשבר נפשי ויש לאפשר לה למען בריאותה הנפשית בעתיד להתחזק בפיקוח של משפחה טיפולית. בית המשפט קבע כי יש לתת למבקשת הדרכה מקצועית על מנת להיטיב את מצבה כך שתוכל בבוא העת לקבל את הקטינה חזרה לביתה. בית המשפט ציין כי בית המשפט לנוער קבע ישיבה נוספת בחודש מרץ על מנת לקבל דיווחים על מצבה של הקטינה בבית המשפחה האומנת. לפיכך נדחה הערעור.
5. המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין במקביל לבקשת רשות ערעור עליו. ביום 27.2.07 דחיתי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע, וזאת לאור מצוקתה המיידית של הקטינה, כפי שדווחה על ידי מרכז החירום. כעת עומדת בפנינו בקשתה של המבקשת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור, בהסכמת הצדדים בדיון שנערך בפנינו, הוחלט לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור. יוער כי בדיון שנערך הצענו למבקשת לקבל הדרכה הורית עד סוף חודש מאי ולקיים דיון בעניין תדירות ביקוריה אצל הקטינה, אך בקשה זו סורבה.
6. בא-כוח המבקשת טען בפנינו כי לא מתקיימות עילות חוק הנוער להוצאת הקטינה ממשמורת המבקשת, וכי יש להפעיל סמכות זו רק כשיש ראיות מוצקות להתקיימות אחת העילות, דבר שלא מתקיים בעניין זה. לטענתו, הקטינה היתה שרויה במשבר בעקבות היעלמותם של האב והאחות מהבית, ואין בכך להצדיק הוצאתה מהבית. הוא טען כי מאז שהוצאה מהבית מצבה של הקטינה רק הורע. כמו כן הוא טען כי אפשר לתת אותו טיפול שהקטינה זקוקה לו גם במשמורת אימה באמצעות עזרה מהקהילה.
באת-כוח המשיבה 1 טענה כי ההחלטה על הוצאה למשפחה אומנת תקפה רק עד ליום 30.6.07, ולכן לא יהיה נכון להחליט כעת מה יהיה המשך הטיפול, בייחוד כאשר מדובר על סיטואציה שבמהותה הינה דינמית. עם זאת ציינה, כי בפועל ניתן לזהות סימני שיפור מאז שוהה הקטינה אצל המשפחה האומנת, ואין לקבל את טענתו של בא-כוח המבקשת כי המצב רק הורע. עוד הדגישה, כי המבקשת אינה נמצאת בקשר עם פקידי הסעד ואינה מקבלת כל טיפול. כן ציינה כי למבקשת נערכה בדיקת מסוגלות הורית וזו קבעה כי האם אינה יכולה לתת מענה לצרכיה הרגשיים של הקטינה. לטענת באת-כוח המשיבה 1, אין מקום, חרף הדיווח לפיו מצבה של הקטינה השתפר 20 יום לאחר העברתה למשפחה אומנת, לקבוע מראש מסמרות לגבי ההמשך, שכן הקטינה באופן כללי במצב נפשי קשה. היא הציעה כי המבקשת תקבל הדרכה הורית. עם זאת, אין המשיבה 1 משנה את גישתה כי בסופו של יום הכוונה היא לפעול להשבת הקטינה לביתה. האפוטרופא הצטרפה ביסודם של דברים לטיעוני המשיבה 1.
7. לאחר ששמענו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מדו"חות המומחים השונים עולה כי אכן התקיימה עילת סעיף 2(6) לחוק הנוער להוצאת הקטינה ממשמורת המבקשת לאחר שהגורמים השונים סברו כי שלומה הנפשי של הקטינה בסכנה, ולו זמנית. הקטינה נקלעה למשבר נפשי לאחר הסיטואציה הקשה אליה נקלעה משפחתה והטראומה שהיא חוותה בעקבותיה, והיתה זקוקה לתמיכה ולטיפול. הדו"ח המאבחן את מסוגלותה ההורית של המבקשת קבע כי מוטל ספק במסוגלותה ההורית של המבקשת בשל הקושי בסיפוק צרכים רגשיים של הקטינה. בדו"ח הומלץ כי הקטינה תגדל מחוץ למסגרת המשפחתית, תוך שמירת קשר עם המבקשת ומתן הדרכה הורית למבקשת. מדו"חות שירותי הרווחה עולה כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם שירותי הרווחה ועם גורמים טיפוליים וכי מהטיפול שנערך לקטינה עלה כי חסרה לה דמות אימהית שומרת ומגנה, ודבר זה גרם לה להיווצרות של חרדה קיומית בה היא נדרשת להתמודד לבד עם העולם. דיווחים אלו תומכים בהחלטה להוציא את הקטינה באופן זמני ממשמורת אימה.
כרגע שוהה הקטינה במסגרת של המשפחה האומנת. הדיווח האחרון מהמשפחה מעלה כי הקטינה נקלטה במשפחה ובגן הילדים בצורה טובה ויצרה קשר יפה עם המשפחה האומנת. כמו כן דווח כי הקטינה הביעה את רצונה לא פעם למצוא לה משפחה חדשה ולא לחזור הביתה, אם כי נראה שאימה חשובה לה. במצב דברים זה, בו נראה כי שהותה של הקטינה במשפחה האומנת מיטיבה את מצבה, אנו סבורים כי נכון יהיה לאפשר לקטינה להמשיך ולשהות שם תוך שהיא ממשיכה לשמור על קשר עם המבקשת, ותוך בחינת ההתפתחויות וצרכי הקטינה. יש לזכור כי צו בית המשפט הוא זמני ומוגבל עד לסוף חודש יוני בלבד. תקופה זו תאפשר בחינה מושכלת יותר של צרכיה של הקטינה ולאור זאת יגובשו ההמלצות על המשך הטיפול בקטינה לקראת תום תקופה זו. לפיכך איננו סבורים כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט לנוער והערעור נדחה. אין בכך כדי למנוע לדעתנו כי הסדרי הראיה יורחבו בהסכמה במהלך התקופה, אם הדבר יהא מועיל לקטינה לדעת הכל.
לסיום אעיר כי לפנינו שני תהליכים, מזה שיקום הקטינה ומזה שיפור המסוגלות ההורית של המבקשת. בהקשר אחרון זה ראוי שהמבקשת תקבל את המלצת הגורמים השונים לקבל בתקופת זמן זו הדרכה הורית, על מנת שתוכל לרכוש כלים להתמודדות בהמשך עם קשייה של הקטינה ועם צרכיה הרגשיים.
ניתן היום, י' בניסן תשס"ז (29.3.2007).
נקודות:
להלן: המבקשת - אם הילדה, משיבה 1- פקידת סעד לסדרי דין מלשכת רווחה עירית יקנעם, משיבה 2- אפוטרופוסית לדין - עו"ד גל טורס.
השופטת עדנה ארבל:
1. המבקשת היא אם לשלושה ילדים, הבן הבכור כבן 17.5, בת כבת 16 שנים, והקטינה נשוא דיון זה, בת 6.5 שנים. המשפחה עלתה ארצה מחבר העמים בשנת 1997 והיא מטופלת על ידי רשויות הרווחה. במהלך השנים דווח על אלימות פיזית של האב כלפי הילדים והזנחתם. הוחלט בהסכמת ההורים להוציא את שני הילדים הגדולים לפנימיות. תפקוד לקוי התגלה גם לגבי הקטינה, אשר לא קיבלה חיסונים, נצפתה מוזנחת פיזית, הראתה קשיי תקשורת ובעיות אלימות ונראתה מנותקת ומוזנחת רגשית. לאחר שהופנתה לגן טיפולי הגיעה לגן כולה חבולה וסיפרה כי אביה ואחותה מכים אותה. גם לאחר כשנה דווח שמצבה של הקטינה אינו טוב. לפני כשנה הוגשה תלונה מצד הבת הגדולה על התעללות מינית על ידי האב. האב הורשע ונידון ל-17 שנות מאסר. הבת הגדולה אושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים בעקבות ביצוע ניסיון אובדני.
2. ביום 9.5.06 החליט בית המשפט לנוער על הוצאתה של הקטינה מבית הוריה מכוח סמכותו לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) וזאת לאור מצבה הקשה ביותר של הקטינה וחוסר יכולתה של המבקשת לתת מענה למצוקתה. ביום 13.6.06 מונתה לקטינה אפוטרופא על פי דין אשר תמכה בבקשת גורמי הסעד להעביר את הקטינה למשפחה אומנת. ביום 3.7.06 קבע בית המשפט לנוער ששוכנע כי הקטינה הינה נזקקת וכי יש עילה להוצאתה ממשמורת המבקשת למרכז חירום.
3. ממרכז החירום בו שוהה הקטינה דווח כי המבקשת מבקרת במעון אך הבת מרוחקת ממנה ולעיתים אף מבקשת לקצר את הביקורים. הקטינה חזרה ודרשה במכתבים לבית המשפט להוציאה ל"משפחה חדשה". יצוין כי האם הכחישה בפני הקטינה את מה שקרה בין האב לבתה הגדולה, וזאת למרות שהקטינה היתה עדה למעשים. האם הסבירה לקטינה כי האב נמצא בטיול. בחלוף הזמן נמסר מהמעון כי מצבה הרגשי של הקטינה הולך ומתדרדר וכי היא זקוקה לדמות מכילה אשר מולה לא תצטרך לשמור על הסוד בבית. לאם נעשתה הערכת מסוגלות הורית על ידי פסיכולוגית קלינית אשר התרשמה כי המבקשת מתקשה ביותר במילוי וסיפוק צרכיה הרגשיים של הקטינה. ממצאי חוות הדעת העלו ספק במסוגלות ההורית של המבקשת והומלץ לגדל את הקטינה במשפחה אומנת, תוך שמירת קשר בין המבקשת לקטינה ותוך מתן הדרכה למבקשת בעניין צרכיה הרגשיים של הקטינה. בעקבות התפתחויות אלו החליט בית המשפט לנוער ביום 3.12.06 כי הקטינה תועבר למשפחה אומנת טיפולית, וכך אירע ביום 8.3.07. צו בית המשפט מוגבל עד לסוף חודש יוני 2007.
4. על החלטת בית המשפט לנוער הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה. בית המשפט קבע כי קיימת עילה להעברת המשמורת לידי פקידת הסעד והכנסתה של הקטינה למשפחה אומנת חינוכית, וזאת לאור חוות הדעת השונות הקיימות בעניין מסוגלותה של המבקשת וצרכיה של הקטינה. בית המשפט קבע כי הקטינה מצויה במשבר נפשי ויש לאפשר לה למען בריאותה הנפשית בעתיד להתחזק בפיקוח של משפחה טיפולית. בית המשפט קבע כי יש לתת למבקשת הדרכה מקצועית על מנת להיטיב את מצבה כך שתוכל בבוא העת לקבל את הקטינה חזרה לביתה. בית המשפט ציין כי בית המשפט לנוער קבע ישיבה נוספת בחודש מרץ על מנת לקבל דיווחים על מצבה של הקטינה בבית המשפחה האומנת. לפיכך נדחה הערעור.
5. המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין במקביל לבקשת רשות ערעור עליו. ביום 27.2.07 דחיתי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע, וזאת לאור מצוקתה המיידית של הקטינה, כפי שדווחה על ידי מרכז החירום. כעת עומדת בפנינו בקשתה של המבקשת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור, בהסכמת הצדדים בדיון שנערך בפנינו, הוחלט לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור. יוער כי בדיון שנערך הצענו למבקשת לקבל הדרכה הורית עד סוף חודש מאי ולקיים דיון בעניין תדירות ביקוריה אצל הקטינה, אך בקשה זו סורבה.
6. בא-כוח המבקשת טען בפנינו כי לא מתקיימות עילות חוק הנוער להוצאת הקטינה ממשמורת המבקשת, וכי יש להפעיל סמכות זו רק כשיש ראיות מוצקות להתקיימות אחת העילות, דבר שלא מתקיים בעניין זה. לטענתו, הקטינה היתה שרויה במשבר בעקבות היעלמותם של האב והאחות מהבית, ואין בכך להצדיק הוצאתה מהבית. הוא טען כי מאז שהוצאה מהבית מצבה של הקטינה רק הורע. כמו כן הוא טען כי אפשר לתת אותו טיפול שהקטינה זקוקה לו גם במשמורת אימה באמצעות עזרה מהקהילה.
באת-כוח המשיבה 1 טענה כי ההחלטה על הוצאה למשפחה אומנת תקפה רק עד ליום 30.6.07, ולכן לא יהיה נכון להחליט כעת מה יהיה המשך הטיפול, בייחוד כאשר מדובר על סיטואציה שבמהותה הינה דינמית. עם זאת ציינה, כי בפועל ניתן לזהות סימני שיפור מאז שוהה הקטינה אצל המשפחה האומנת, ואין לקבל את טענתו של בא-כוח המבקשת כי המצב רק הורע. עוד הדגישה, כי המבקשת אינה נמצאת בקשר עם פקידי הסעד ואינה מקבלת כל טיפול. כן ציינה כי למבקשת נערכה בדיקת מסוגלות הורית וזו קבעה כי האם אינה יכולה לתת מענה לצרכיה הרגשיים של הקטינה. לטענת באת-כוח המשיבה 1, אין מקום, חרף הדיווח לפיו מצבה של הקטינה השתפר 20 יום לאחר העברתה למשפחה אומנת, לקבוע מראש מסמרות לגבי ההמשך, שכן הקטינה באופן כללי במצב נפשי קשה. היא הציעה כי המבקשת תקבל הדרכה הורית. עם זאת, אין המשיבה 1 משנה את גישתה כי בסופו של יום הכוונה היא לפעול להשבת הקטינה לביתה. האפוטרופא הצטרפה ביסודם של דברים לטיעוני המשיבה 1.
7. לאחר ששמענו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מדו"חות המומחים השונים עולה כי אכן התקיימה עילת סעיף 2(6) לחוק הנוער להוצאת הקטינה ממשמורת המבקשת לאחר שהגורמים השונים סברו כי שלומה הנפשי של הקטינה בסכנה, ולו זמנית. הקטינה נקלעה למשבר נפשי לאחר הסיטואציה הקשה אליה נקלעה משפחתה והטראומה שהיא חוותה בעקבותיה, והיתה זקוקה לתמיכה ולטיפול. הדו"ח המאבחן את מסוגלותה ההורית של המבקשת קבע כי מוטל ספק במסוגלותה ההורית של המבקשת בשל הקושי בסיפוק צרכים רגשיים של הקטינה. בדו"ח הומלץ כי הקטינה תגדל מחוץ למסגרת המשפחתית, תוך שמירת קשר עם המבקשת ומתן הדרכה הורית למבקשת. מדו"חות שירותי הרווחה עולה כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם שירותי הרווחה ועם גורמים טיפוליים וכי מהטיפול שנערך לקטינה עלה כי חסרה לה דמות אימהית שומרת ומגנה, ודבר זה גרם לה להיווצרות של חרדה קיומית בה היא נדרשת להתמודד לבד עם העולם. דיווחים אלו תומכים בהחלטה להוציא את הקטינה באופן זמני ממשמורת אימה.
כרגע שוהה הקטינה במסגרת של המשפחה האומנת. הדיווח האחרון מהמשפחה מעלה כי הקטינה נקלטה במשפחה ובגן הילדים בצורה טובה ויצרה קשר יפה עם המשפחה האומנת. כמו כן דווח כי הקטינה הביעה את רצונה לא פעם למצוא לה משפחה חדשה ולא לחזור הביתה, אם כי נראה שאימה חשובה לה. במצב דברים זה, בו נראה כי שהותה של הקטינה במשפחה האומנת מיטיבה את מצבה, אנו סבורים כי נכון יהיה לאפשר לקטינה להמשיך ולשהות שם תוך שהיא ממשיכה לשמור על קשר עם המבקשת, ותוך בחינת ההתפתחויות וצרכי הקטינה. יש לזכור כי צו בית המשפט הוא זמני ומוגבל עד לסוף חודש יוני בלבד. תקופה זו תאפשר בחינה מושכלת יותר של צרכיה של הקטינה ולאור זאת יגובשו ההמלצות על המשך הטיפול בקטינה לקראת תום תקופה זו. לפיכך איננו סבורים כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט לנוער והערעור נדחה. אין בכך כדי למנוע לדעתנו כי הסדרי הראיה יורחבו בהסכמה במהלך התקופה, אם הדבר יהא מועיל לקטינה לדעת הכל.
לסיום אעיר כי לפנינו שני תהליכים, מזה שיקום הקטינה ומזה שיפור המסוגלות ההורית של המבקשת. בהקשר אחרון זה ראוי שהמבקשת תקבל את המלצת הגורמים השונים לקבל בתקופת זמן זו הדרכה הורית, על מנת שתוכל לרכוש כלים להתמודדות בהמשך עם קשייה של הקטינה ועם צרכיה הרגשיים.
ניתן היום, י' בניסן תשס"ז (29.3.2007).
נקודות:
- בית המשפט לא התייחס לטענת בא כוח האם כי אפשר לתת אותו טיפול שהקטינה זקוקה לו גם במשמורת אימה באמצעות עזרה מהקהילה.
- שירותי הרווחה, האפוטרופוס בדין, מרכז החירום, ומשפחת האומנה מדברים בשפה אחת ודברים אחדים על מנת להרחיק את הבת מאמה. השופטים הסתמכו על דווחי פקידת הסעד ללא בקרה ו/או סייג.
- החלטת שירותי הרווחה בעבר להוציא את שני הילדים הגדולים לפנימיה לא הביאו תועלת למשפחה. הבת הגדולה נאנסה ע"י האב ונשלחה למוסד פסיכיאטרי, האב נשלח ל-17 שנה בכלא. לא סופר מה עלה בגורל הילד שנשלח לפנימיה.
- עמדת האפוטרופוס לדין של הקטינה היתה אחת: "האפוטרופא הצטרפה ביסודם של דברים לטיעוני המשיבה 1.(פקידת הסעד)."
- שופטת העליון עדנה ארבל מייתרת ערכאות שיפוטיות על החלטות פקידת סעד - יוני 2012 - בית משפט לנוער ו/או בית משפט לענייני משפחה מוסמכים למנות מטעמם פקיד מרשות מקומית, עובד סוציאלי שהוסמך ע"י שר הרווחה שיגיש להם תסקיר לסייע להם בקבלת החלטותיהם. בתי המשפט אימצו לעצמם נורמה פסולה לאמץ את החלטות פקידי הסעד במלואן בכל הערכאות השיפוטיות, חרף העובדה שהחוק אינו מתיר זאת, שהרי לשם מה קיימים בתי משפט על ערכאותיהן השונות. בפועל הפכו פקיד הסעד ברשויות המקומיות לסמכויות ממשל סטטוטוריות, העובדות בחיסיון ללא סדרי דין או כפיפות לדיני ראיות וחורצים דיני נפשות כגון הסדרי ראיה בין הורים לילדיהם, משמורת, אפוטרופסות, הוצאה בכפייה ילדים וקשישים מביתם, ועוד...
- העליון פסק: הוצאת ילדים מהבית? רק כשאין ברירה - הארץ
- השופט בוקובסקי: פקידות הסעד פעלו באופן מניפולטיבי, תוך הטעייה, רמיה והונאה
- התעללות כימית והזנחה בילד בן 8 ע"י משרד הרווחה במשפחת אומנה
- מגיל חמש עד תשע, בבית משפחה אומנת מזניחה ומתעללת, נאנסה על ידי הבן הבכור
- הטרדות מיניות בילדה בת 12 במשפחה אומנת - לשכת הרווחה גנזה את התיק
- הילדים עברו התעללות מינית, אונס ומעשים מגונים שביצע אב המשפחה האומנת
- דו"ח סלונים נבו: ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין
- שלש שנות לעיסה ארורה של רשויות הרווחה לקביעת מפגשים בין אמא לילדיה - השופטת יהודית שטופמן - מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ורשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער מתנים את המפגשים בבדיקות "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם" (כדברי עו"ס רחל ולדומירסקי לשכת הרווחה רמת גן)...
- תפיסות טוטליטיריות וועדות סטטוטוריות - הלוקשים של שופט העליון חנן מלצר - מאי 2012 - בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית...
האפוטרופוסית תמיד לצד הרווחה כי זה תרגיל להראות לאם שלקחו לה את הזכות אין לה יכולת להתמודד מול קבוצת נשים והן מחלישות את כוחה של האם , האפוטרופוסית באה כדי לשלוט על זכויות הילדה ולא אכפת לה מהילדה היא רק רוצה כסף לטיפול בתיק ,וטובת הילדה היא לקבל עזרה במסגרת המשפחה וטיפול בקהילה ולא במוסדות חסוכות רגש ואטומות לילדים , במוסדות הילדים לא מקבלים טיפולים שכופים על האם כמו טיפול דיאדי , טיפול פסיכלוגי ואף קורס הורים
השבמחקשעשינו לא מספיק הדרישות רק גדלות ועכשיו דורשת פקידת הסעד עוד טיפולים פסיכלוגים עוד טיפולים להורים כדי לרסק כלכלית כדי שלא יהיה להם כסף להילחם על זכאותם על הדירה בקיבוץ וכשההורים יהיו חסרי אונים וחסרי כל אז הרווחה תוציא את המשפחה מהקיבוץ