"מיטב זכרונו" של השופט ארז שני

המאמר "בני אלים על כס השיפוט" , איתי רום , הארץ, 19.08.2021

העיתונאי ברוך קרא חשף השבוע סיפור מטריד: שופט בית המשפט למשפחה ארז שני דן בתיקים, שאחד הצדדים יוצג בהם על ידי עו"ד יעקב סידי — לכאורה בלי לגלות, שמדובר בפרקליט שייצג אותו בהליך גירושין. למרבה התדהמה, השניים אף הכחישו תחילה את הדברים. אפילו כעת, לאחר שתיעוד במצלמה נסתרת גרם לעורך הדין להודות בעובדות, השופט ממשיך להתעקש: "למיטב זיכרונו" לא היו דברים מעולם.

ארז שני - שופט בית משפט לענייני משפחה תל אביב

 אם אכן לפנינו שופט, שנמנע מגילוי נאות על קשריו ומסר לתקשורת תגובה שאיננה אמת, זאת בעיה. אבל העניין מציף בעיה גדולה יותר, אצל בכירת השופטים: נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. כשהתבקשה התייחסות הנשיאה והנהלת בתי המשפט — במקום להודיע שהדברים ייבדקו, מסרה הדוברות ל"חדשות 13", שמבחינתם הכל בסדר גמור: מדובר בעניינים אישיים שקרו מזמן, בטרם התמנה שני לשופט, ותגובתו "מדברת בעד עצמה".
הגיבוי המוחלט המפתיע הזה לשופט מפתיע מעט פחות כשנזכרים כיצד הגיבה חיות על טענות שהיא עצמה חטאה בניגוד עניינים. כשנשאלה מדוע דנה בתיקים של חברות שיוצגו על ידי בעלה, התגובה הראשונה היתה הכחשה גורפת, והשנייה — לאחר שהעיתונאי קלמן ליבסקינד הציג לפניה את התיקים המדוברים — נתלתה בתעתועי הזיכרון: "ממרחק כה רב של זמן, קשה להתחקות אחר כל אחד מהם ולדעת מה היתה הסיבה לכך שהשופטת דנה בו".

חיות ממשיכה מסורת ישראלית ענפה של שופטים, המדמים את עצמם לבני אלים, שהחשש למשוא פנים מהם והלאה. תגובותיה על פרסומים נוספים של ליבסקינד מדגימות זאת: חיות דנה בערעורים על פסיקות של חברתה הקרובה? שטויות, הרי פסקי דין "ניתנים לגופו של העניין... ואין להם נגיעה אישית לשופטים הנותנים אותם". הנשיאה העבירה תיקי גישור רווחיים לידידה? זה תקין כי עשתה זאת "משיקולים מקצועיים וענייניים".

במקום פשוט להימנע מלעסוק בחברים, שופטים טוענים שחברות אינה משפיעה עליהם. זכור במיוחד סירוב השופט העליון בדימוס תיאודור אור לפסול את עצמו מהכרעה בתיק, שהנאשם בו יוצג על ידי חברו הטוב עו"ד פיני רובין. בבוקר להכריע אם הטיעונים של רובין מצדיקים זיכוי, ובערב להסב אתו לערב גבינות ויין? למה לא. הניסיון, קבע אור, מלמד, כי "אין חשש ממשי שחברות כזו תפגום באי התלות והנייטרליות בה ינהג השופט". עמיתיו בעליון — אליהו מצא, יעקב קדמי ודליה דורנר — הסכימו: "השופטים מוחזקים כיודעים ואמונים להבחין בין עשייתם על כס המשפט לבין חייהם הפרטיים".

לא רק שקשרים קרובים בין שופט לפרקליט אינם מצדיקים פסילה — רבים מהשופטים סבורים, שאינם מחויבים אפילו בגילוי נאות למי שמופיע לפניהם. ב–2011, למשל, נחשפה רשימת הלקוחות הנוצצת של יעקב וינרוט המנוח. כיכבו שם בכירי הפוליטיקאים (אריאל שרון, אריה דרעי, צחי הנגבי), וגם שופט מחוזי — יהודה זפט. לימים הופיע וינרוט לפני זפט בתיקים שונים, ולפי הפרוטוקולים — השופט לא סיפר לצד השני, שהוא ורעייתו היו לקוחות של הפרקליט שמולו. שערורייה? נזיפה? לא בדיוק. מנהל בתי המשפט הסביר אז: "בלתי מתקבל על הדעת אם בכל דיון יתחילו לפשפש בעברו הרחוק של השופט".

מה שמחזיר אותנו לשופט המשפחה ארז שני, המתקשה לזכור בוודאות מי ייצג אותו בהליך גירושיו. מערכת משפט בריאה היתה אמורה להודיע שהעניין ייחקר לעומק, ואם יתברר שהשופט אכן שיקר או נהג בצורה לא אתית — יודח. אך כשהנורמות הכלליות כה ירודות, לא פלא שבמקום זאת המערכת בוחרת לתת לו גיבוי אוטומטי.

הכותב הוא עיתונאי בתוכנית "המקור" ב"רשת 13"