לורי שם טוב הגישה ערר לעליון על החלטת כב' השופט אברהם הימן לדחות בקשתה על אי הסכמתה לראיות לכאורה ומסוכנות

15.10.2018 - לורי שם טוב הגישה הבוקר ערר לבית המשפט העליון בש"פ 7235/18 . להלן קטע מהערר:

העוררת מתכבדת להגיש בזאת ערר על החלטת כב' השופט הימן מבית המשפט המחוזי בת"א מתאריך 03.10.2018 בתיק מ"ת 14280-04-17 אשר בה דחה כבוד השופט הימן וכן בקשת העוררת לחזור בה מהסכמה לכאורה תחת לחץ לראיות לכאורה, לעיין לראשונה בעילת המעצר, לעיין לראשונה בראיות לכאורה, ולעיין מחדש בקביעות המסוכנות.

העוררת ביקשה מבית משפט קמא לאפשר לה לחזור בה מהסכמה לראיות לכאורה, אשר נתנה תחת לחץ של בית המשפט והסנגור על מנת לנדב לבית המשפט הסכמה מאולצת ללא תמורה, בתאריך 10/9/2017, ולעיין מחדש בהחלטת המעצר עד תום ההליכים בהתחשב בכך שהעוררת כופרת בראיות לכאורה, בחלוף הזמן מאז הדיונים בראיות לכאורה, בכרסומים בראיות לכאורה שנתגלו באופן כללי ובפרט בקבילות הצווים שבאמצעותם אספה המשטרה ראיות, ובמסוכנות. יודגש שלגבי בדיקת בית המשפט את עילת המעצר והראיות לכאורה לא התקיימה בדיקה קודמת, וזוהי בקשה לבדיקה ראשונית. מאחר ובית המשפט כן קבע קביעות קודמות לגבי מסוכנות, הרי שרק לגבי כך מדובר בעיון מחדש.

כמו כן ביקשה העוררת להוסיף טיעונים שהסנגור מטעם הסנגוריה הציבורית לא טען בדיון הראשון (10.9.2017) כגון אכיפה סלקטיבית, ביקורת פוליטית, וכן שהעונש הצפוי לא יהיה יותר משנתיים. פסקי דין שניתנו או נתגלו מאז ההחלטה הקודמת פועלים לטובתה של העוררת.

לפיכך מתבקש בית המשפט העליון לקבוע שטעה בית המשפט קמא בכך שלא התיר לעוררת לחזור בה מהסכמתה הלכאורית לראיות לכאורה, טעה בהחלטתו שהסכמה לראיות לכאורה מחייבת את העוררת ללא יכולת לסגת ממנה, וכן טעה בית המשפט קמא בכך שלא הסכים לעיין לראשונה בראיות לכאורה, ולבדוק טענות שקיימות חולשות משמעותיות באיכות הראיות לכאורה, שהראיות אינן מקימות עילת מעצר (בפרט כשמדובר בחופש ביקורת על בתי המשפט עצמם, והזרוע הארוכה שלהם, עובדות סוציאליות).

טעה בית המשפט קמא בכך שסירב לדון בטענת העוררת כי הלכת זאדה פוגעת בנאשמים באופן אנוש, שכן הלכה זו מאפשרת חממה לסיפורי בדים, זכ"דים מגמתיים, מסמכים ספקולטיביים, ומסמכים חסרי פשר שאותם אפשר להציג באופן מסוף ולהשיג מעצר עד תום ההליכים. הגיעה העת שבית המשפט יאמץ את דעת המיעוט של השופטת דורנר בהלכת זאדה ויבדוק אן הראיות בעלות משקל של מעבר לספק סביר, ולא סתם ראיות גולמיות ומגמתיות.

כמו כן טעה בית המשפט בהערכת המסוכנות כשמדובר בעברות החוסות תחת חופש הביטוי, והנזק היחיד הנטען הוא נזק לשם טוב, לכאורה. בדיון הראשוני בית המשפט לא שקל נסיבות אישיות כי אלה לא הוצגו בפניו מחמת אי מוכנותו של הסנגור מטעם הסנגוריה.

הליך החקירה בעניינה של העוררת טרם מעצרה ובתקופת מעצר הימים לקוי ביסודו הואיל ונעשה ללא ביקורת שיפוטית הולמת. כל הצווים שמהם הופקו תוצרים וראיות לכאורה, לקויים. נראה כי השופטים המעורבים בחתימה על צווי בתקופת החקירה הסמויה שימשו סניף של התביעה וחתמו כחותמת גומי. כך גם קבע נציב תלונות הציבור על שופטים השופט בדימוס אליעזר ריבלין. הצווים נחתמו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית מבלי שהיושב/ת על כס השיפוט בדק/ה על מה הוא חותם.

העוררת טוענת כי לא ניתן לייצר עילת מעצר סטטוטורית בגין שימוש במקלדת. מקלדת אינה שקולה לנשק חם או נזק גוף. נזק לשם טוב מקומו בבית משפט אזרחי, ואין עילת מעצר שכזו שלשם שמירה על שלום הציבור עוצרים את מי שמביע ביקורת פוליטית באמצעות שימוש במקלדת נגד המשטר ועושי דברו. מי שייצר את עילת המעצר בגין עבירות פרסום וביטוי היה כבוד השופט סולברג ביום ה 5 למעצר לפני 20 חודש, והוא עשה זאת בדרך של הטלת רפש בעוררת, הטרדתה המינית בפומבי, החפצתה, והכל באמצעות פתגם מספר משלי הממשיל את העוררת לזונה מופקרת ששפתיה נוטפות דבש, מסתובבת עם חרב דו כיוונית ונועצת את חרבה בגברים פתאים. כאשר שופט עליון מפליג בדמיונו לעולמות התנ"ך, ידיהם של שופטי המחוזי כבולות לאותו פתגם תנכ"י, וגם הם מחויבים לראותה כזונה אפיקורסית ופתיינית.

עוד יצוין שהעוררת עצורה 20 חודשים ולמעשה משלמת מקדמה על חשבון העונש. העוררת הביאה בפני כבוד השופט הימן רשימת גזרי דין המראים כי לא צפוי לה עונש של יותר משנתיים, כך שהיא עתידה להיות יצורה יותר מהעונש שתקבל. בית המשפט קמא לגלג על טענה זו וקבע כי זו השערה.

בנוסף, הסנגוריה נטשה את העוררת והודיעה על הפסקת ייצוג. היות והעוררת נשארה ללא ייצוג, לא ניתן להטיל עליה עונש מאסר וחובה לשחרר אותה, שהרי היא עצורה כאשר לא ניתן להטיל עליה עונש מאסר. הסנגור הציבורי הזדרז ומינה לעוררת סנגוריות חדשות מבלי שביקשה זאת, רק כדי להבטיח שניתן יהיה להטיל מאסר על העוררת. מכך ברור שהסנגוריה משתפת פעולה עם התביעה ושל בית המשפט.

לורי שם טוב הגישה ערר לעליון על החלטת כב' השופט אברהם הימן לדחות בקשתה על אי הסכמתה לראיות לכאורה ומסוכנות
לורי שם טוב הגישה ערר לעליון על החלטת כב' השופט אברהם הימן לדחות בקשתה על אי הסכמתה לראיות לכאורה ומסוכנות

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט – הוצאת צו המצאת מסמכים לקוני ולקוי כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית

אוקטובר 2018 - מדובר בצו המצאת מסמכים מדצמבר 2015 (מצורף) אשר נחתם ואושר ע"י השופט. בצו לא רשום שם השוטר ופרטיו שהופיע בפני השופט והוזהר כדין. הצו חסר מהות החשד והעילה להוצאתו. בשורת ההנמקה רשום נימוק לקוני וסתמי שהראיות נמצאות בתיק משטרה מספר 311470/2015.
בסעיף 2 בצו רשום כי הוא מופנה לחברת גוגל לספק המסמכים אולם בסעיף 3 בצו מוסבר כי החשד שהפרטים נמצאים בחברת פייסבוק. אילו השופט היה קורא על מה הוא חותם בוודאי היה שואל את עצמו, אם הראיות נמצאות בחברת פייסבוק מדוע הוא מוציא צו לחברת גוגל?.
התנהלות זאת ומה שצוין לעיל מראים שהשופט חתם על הצו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית.
בנוסף ניתן בקושי לקרוא את שם השופט שחתם על הצו ואת התאריך שבו נחתם.
בתלונה צוין כי מדובר בהתנהגות פסולה ולקויה הפוגעת בערכיה הדמוקרטים של מדינת ישראל, בכבוד באדם חירותו, ומבזה את בתי המשפט. מדובר בהתרת דמם של חשודים כפי שכתב כב' השופט סולברג בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם".
עוד נרשם בתלונה כי השופט חושף בהתנהלותו הלקויה והפסולה את ההליך השיפוטי לשיבושים וליקויים ובכך פוגע באמון הציבור וזכויותיהם של נאשמים.

התלונה הועברה לנציבות תלונות הציבור על שופטים בידיעת שרת המשפטים איילת שקד.
מצורף צילום הצו.

צו המצאת מסמכים לקוי - בית משפט השלום תל אביב
צו המצאת מסמכים לקוי - בית משפט השלום תל אביב

הגבולות המטושטשים של אפי נוה

ההסתבכות של עורך הדין אפי נוה: יושב ראש לשכת עורכי הדין וחבר הועדה למנוי שופטים. חשוד שהבריח את חברתו במעבר הגבולות בנתב"ג. הערב נחשף כי זה לא המקרה היחיד שמעלה סימני שאלה לגביו. כל הפרטים.
יוסי מזרחי | החדשות | 13/10/18 , Mako



השופט נעם סולברג האריך מעצר העיתונאית לורי שם טוב בעוד חמשה חודשים

09.10.2018 - שם טוב עצורה מזה כ- 20 חודשים על פרסומים מכפישים על עובדות סוציאליות ושופטים שלטענת הפרקליטות פרסמה ברשת האינטרנט.
השופט סולברג האריך מעצרה בעוד חמשה חודשים בנימוקים לקונים מבלי להתייחס כלל לכתב ההגנה של שם טוב.
סולברג ציטט בהחלטתו (להלן צילום ההחלטה) אמירות כאלו ואחרות שנכתבו בעבר הרחוק והקרוב של קצין המבחן ושופטים כעילה להמשך המעצר.

לצפיייה / הורדת החלטת השופט נעם סולברג בש"פ 6589/18 מה- 09.10.2018 הקלק כאן

החלטת השופט נעם סולברג להארכת מעצר העיתונאית לורי שם טוב בעוד חמשה חודשים
החלטת השופט נעם סולברג להארכת מעצר העיתונאית לורי שם טוב בעוד חמשה חודשים

החלטת השופט נעם סולברג להארכת מעצר העיתונאית לורי שם טוב בעוד חמשה חודשים

לורי שם-טוב בעליון - סיכום הדיון אצל נעם סולברג על הארכת מעצר לפני משפט בתום 20 חודש 09.10.2018

09.10.2018 - מתוך דף פייסבוק    Joseph Zernik

דיון יוצא דופן היום בעליון. בפעם הראשונה מאז התפוצצה הפרשה, לורי זכתה להשמיע את קולה ללא תיווך של הסניגוריה הציבורית. לורי דיברה מליבה, ואמרה את מה שהיה צריך להיאמר כבר מזמן: לורי היא אסירה פוליטית. אמא שילדיה נלקחו ממנה, אמא שכולה לילדים חיים. עקב כך הפכה לפעילה נגד בתי המשפט לענייני משפחה והרווחה. עכשיו, המערכת כולה מנסה להתנקם בה על הביקורת שלה נגד השופטים והרווחה. המעצר שלה חסר תקדים, והוא מבוסס כאילו על מסוכנות. אבל בפועל אין כאן כל מסוכנות. המסוכנות של לורי היא "מסוכנות מקלדת", ואת הגישה שלה למקלדת אפשר למנוע בקלות, גם ללא מעצר של 20 חודש. מעבר לכך, המעצר משמש לשיבוש הליכי המשפט בתיק הפלילי - שם מתנהלים דיוני הוכחות, בשעה שהגישה של לורי בכלא לחומרי החקירות נמנעת כבר 20 חודש.
לורי תקפה את השופט סולברג ישירות, על כך שבדיון קודם, במקום לספק הנמקה חוקית להמשך מעצרה, ציטט פסוק מספר משלי פסוק, בו השווה את לורי לזונה אפיקורסית מסוכנת. סולברג התפתל וניסה למנוע מלורי להסביר את העניין. לורי הסבירה שסולברג עסק בדיוק באותה התנהלות שהם מאשימים אותה בה - הכפשה ותקיפה מינית.
לורי הסבירה כבר בדיון אצל היימן לפני שבועיים, שהמעצר שלה בימים אלה חסר כל סמכות: הארכת המעצר האחרונה, שפסק העליון, הסתיימה כבר לפני מספר ימים. התביעה ניסתה לטעון אצל היימן, שהיתה הסכמה להארכת המעצר. לורי מיד מחתה ואמרה שהתביעה מטעה את בית המשפט. היא מעולם לא הסכימה, ואף אחד אחר לא היה יכול להסכים בשמה - שכן אינה מיוצגת.
מה שמוזר עוד יותר - גם בסוף הדיון היום סולברג לא הוציא החלטה. לכן, המשך המעצר חסר סמכות על פניו.
נותר לראות מתי סולברג יוציא החלטה בעניין המשך המעצר. ברור שלא ישחררו את לורי מהמעצר. אחרי הכל - המעצר של לורי צוין על ידי שי ניצן במסיבת הפרישה של אורי שוהם כאחד מהשגיו השיפוטיים...

***מהלך הדיון***
התביעה:
מסבירה בקצרה שהתביעה מבקשת את הארכת המעצר על פי הבקשה בכתב, ותנגדת לערעור של לורי על החלטת היימן לדחות את דרישתה של לורי לביטול ההסכמה לקיום ראיות לכאורה, שהיא הבסיס למעצר עד תום ההליכים.
מדווחת לבית המשפט כאילו ההליך המרכזי אצל בני שגיא מתנהל כסדרו.
מדווחת שהשופטת ברון החליטה כבר בעבר על מעצר בית באיזוק אלקטרוני ופיקוח אישי, עקב המסוכנות, אך המשיבה מסרבת.
סולברג:
פונה ללורי - קראתי את התשובה. הטענה שלך שהדירה קטנה מלהכיל את המפקחים?
לורי:
כל מה שהגשת י בכתב,
אני גם מכחישה את קיום ראיות לכאורה, ההסכמה נסחטה ממני בכפייה על ידי השופט היימן והסניגור הציבורי רבינוביץ תחת לחץ, תוך 5 דקות.
גם התבקשתי לוותר על נוכחות בדיון בעליון בגלל דיון אצל שגיא - בקשר למעצר שלי. הניסיון הזה, למנוע את נוכחותי בדיון, מראה שהעליון רואה בדיון על הארכת דיון סרק. התוצאה ידועה מראש.
לורי מצטטת את מה שסולברג כתב עליה בהחלטה קודמת: " "כי נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חיכה, ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות." מסבירה שהשופט סולברג הישווה אותה לזונה, שמפתה אנשים בדבריה וחמוקיה, אך היא מסוכנת כחרב חדה. לורי מאשימה את סולברג בהכפשתה בפומבי, בדיוק באותם דברים שהיא מואשמת - תקיפה מינית.
סולברג לא בנוח, מתנגד לדברי לורי.
לורי מתעקשת, דורשת שזה יירשם בפרוטוקול.
סולברג:
מה המניעה שלך לקיים את החלטת השופטת ברון? האם הבעיה היא הצפיפות בדירה?
לורי
אני לא מסכימה לאפליה בין הנאשמים. התביעה טוענת לעבריינות בצוותא חדא. אינני מסכימה שתנאי השחרור שלי יהיו שונים מתנאי השחרור של אחרים.
סולברג
המפתחות בידי העצירה.
לורי
המפתחות לא בידי. המפתחות בידי בית המשפט. משטרת בת ים שתי דקות מהבית. אני מוכנה להתייצב במשטרה כל מספר שעות, כפי שיקבע בית המשפט. הנאשמים האחרים שוחררו, ואין כל מסוכנות. לא הייתה כל בעיה.
סולברג:
לפעמים לאחר תקופה ארוכה במעצר - יש התרככות בתנאים, כדאי לך לשקול שוב את ההסכמה לתנאים שקבעה ברון.
לורי:
תן לי לטעון. הפסוק שסולברג ציטט בהחלטה הקודמת מעליב. הוטרדתי מינית על ידי בית המשפט. בדקתי את הפרשנויות. השופט סולברג אמר בעצם שאני זונה אפיקורסית, השפתיים שלי נוטפות דבש. ואני מסתובבת עם חרב חדה ומסוכנת.
אני מבקשת מבית המשפט להסביר לי איפה הדבש שנוטף משפתי, איפה החרב פיפיות. האישה הזרה שהשופט שהשופט דיבר עליה, מתוארת בפרשנות כזונה שמפתה אנשים ואחכ דוקרת אותם בחרב חדה.
אין פה דיון במסוכנות , אלא תעמולה זולה.
סולברג
מנסה להפסיק אותה
לורי
תן לי להמשיך לטעון. התביעה מבקשת לעצור אותי לעוד 5 חודשים. התביעה לא מספרת לבית המשפט מי אני באמת. אני הייתי אמא מדהימה לשני ילדים. יום אחד פקידת סעד החליטה לקחת את ילדי. ומאז אין לי ילדים. אני אמא שכולה לילדים חייים. הייתי יכולה להתבוסס ביגון. אבל אני החלטתי להאבק בשיטה. מה שאני עושה הוא ביקורת פוליטית. חשפתי פרשות רבות שהתגלגלו אח"כ לערוצי התקשורת הרגילים. אני חשפתי את הפרופגנדה של העוסיות שאינן יכולות לגמור את החודש, כשרבות מהן מרוויחות מעל 40,000 ש"ח לחודש. אני חשפתי את ההזנחה והאלימות והתקיפות המיניות במעונות ואומנה. העניינים האלה נידונים עכשיו בתקשורת הרגילה. אני חשפתי ראשונה, שהמדינה מעדיפה לשלם 17 אלף לחודש על כל ילד באומנה או במוסד, ולא לשלם גרוש למשפחה נזקקת. אני חשפתי את סיפור מרכזי הקשר והיחס של שופטי המשפחה לאבות, מתייחסים אליהם כמו זבל, מונעים מהם קשר עם ילדיהם, בשעה שסוחטים מהם מזונות. הייתי המובילה בעניין חטייפת ילדי תמן מזרח ובלקן.
סולברג
זה לא רלוונטי
לורי
מדברים על מסוכנות. אין פה מסוכנות. זאת פעילות פוליטית. למי אני מסוכנת? על מה אני מוסכנת?
סולברג
רבינוביץ לא מייצג אותך?
לורי
הסניגוריה מסרבת ליצג אותי בתיק המעצרים. אם אין לי ייצוג חייבים לשחרר אותי. אז הם מינו לי שתי סניגוריות למראית עין בתיק המרכזי. הסניגוריה עשתה דין לעצמה. הסניגוריה אפילו לא הגישה בקשה לשחרור רבינוביץ מייצוג. הסניגוריה הוציאה הודעה על הפסקת ייצוג. הסנייגוריה לא משלמת לסניגורים, ולכן. למי אני מסוכנת? על מה אני מסוכנת?
סולברג:
האם תסכימי להחלטת ביינים להמשך המעצר עד למינוי סניגורים.
לורי
לא רבתי. חייבים לשחרר אותי ממעצר שווא. שופטים לא מסוגלים לשמוע ביקורת. מחזיקים אותי במעצר על שהשמעתי ביקורת על השופטים.
היום בתי הכלא מפוצצים בעצירים. בית המשפט העליון הורה להגדיל את מרחב המחייה. המדינה מצפצפת על החוק. המידנה עוברת על החוק - חייבים לשחרר אותי.
בנושא המסוכנות טענתי בהרחבה בתשובה בכתב. מדובר במסוכנות מקלדת. אין דבר כזה. המציאו את זה במיוחד בשבילי. אף מתלונן לא התלונן על נזק גוף. רק נזק לשם הטוב. לא מצדיק מעצר, ולא הליכים פליליים. יש הליכים אזרחיים לטפל בפגיעה בשם הטוב. אף מתלונן לא הגיע לתחנת משטרה עם פגיעה גופנית או רגל שבורה.
ולעניין השם הטוב: שופטת שיש מכתב התאבדות שמאשים אותה בהתאבדות - אין לה שם טוב. שופט שלוקח ילדים מהוריהם - אין לו שם טוב. ושפטת שצורחת בבית משפט וזורקת עורכי דין מאולם הדיונים - אין לה שם טוב.
המשטרה טוענת שכבר בנובמר 2015 הם נכנסו בחשאי לדירתי והטמינו מכשירי האזנה ומכשירי זודנה במחשב לעקוב אחרי הפעילות לי. אם כך, המשטרה הייתה שותפה למסוכנות שלי משנת 2015 עד המעצר שלי בשנת 2017. אם כך, היה על המתלוננים לתבוע את המשטרה.
לגבי הלכת זאדה: המחוקק רצה למנוע מעצרי שווא. לכן נקבע ששופט נפרד מהתיק המרכזי יבדוק את הראיות, לקבוע אם יש ראיות לכאורה להרשעה. במקרה שלי, השופט הייימן לא בדק השופט את הראיות בכלל. השופט והסניגור פעלו ביחד, והפעילו עלי לחץ להודות בקיום ראיות לכאורה שלא ראיתי כלל. לשופט אין סמכות לדרוש מהסניגור לדרוש מהחשוד להסכים לקיום ראיות לכאורה. מעבר לכך, השופטת דורנר כתבה בפסק דין זאדה. שהשופט היה צריך לדרוש מהמשטרה להציג ראיות ברמה המתאימה להרשעה בכדי להצדיק המשך מעצר. במקרה שלי, הרשעה תגרור על פי התקדימים מאסר של שנתיים לכל היותר. אבל עכשיו נראה שימשיכו את המעצר שלי עד 3 או 4 שנים. יש כ-200 עדי תביעה, וגם אני אזמן יותר מ-100 עדי הגנה. עדי ההגנה יפרטו איך שופטים ועובדים סוציאלייים הרסו את חייהם. המשפט יימשך שנים. האם אני אמורה לשבת במעצר 4 שנים לפני משפט?
במקרה של שני הנאשמים האחרים - משוחררים כבר שנה. אין מסוכנות כלל.
אין אישור היועמ"ש להאשמתי בהעלבת עובדי ציבור. אני עצורה על אישומים בטלים.
לבית המשפט המחוזי אין כלל סמכות לדון בענייני. הסמכות היא של בית המשפט השלום. אבל גם לתביעה וגם לסניגורים וגם לשופטים היה אינרטס להעביר את הדיון למחוזי. לסניגורים יש אינטרס למחוזי - העלאה בשכרם. [לשוופטים ולתביעה - המחוזי מוסמך להפעיל עונשי מאסר כבדים בהרבה מהשלום- יצ] כל ההעברה למחוזי מבוססת על אישום שווא של "סחיטה באיומים". זהו אישום מס' 1. אבל בית המשפט אינו מוכן להתחיל בדיון באישום 1. כי אם יתחיולו באושום אחד, יתברר מיד שאין סמכות לבית המשפט המחוזי.
סולברג
מפסיק אותה
לורי
הליך החקירה נעשה ללא ביקורת שיפוטת, פגיעה חמורה בזכויות יסוד לכבוד, לפרטיות, לקניין. כל צווי החיפוש, צווים לקבלת נתוני תקשורת - כולם לקויים וחסרי תוקף. כולם ללא יוצא מן הכלל לקויים, החל מהעובדה שהם חסרי מספר תיק, חסרים פרטים מהותיים, הנמקה, שמות. באף אחד מן הצווים לא צויין שאני עיתונאית. כל זה התבצע כחלק ממדיניות הרשויות - פרקטיקה רחבה ושיטתית של פגיעה בכבודי, גופי, צנענתי, פרטיותי, אני לא היחידה שנפגעה מהפרקוטיקה הזאת.
מדובר התנהלות שערורייתית.
אין כל סיבה להאריך לעוד 150 יום - בכלל לא יתנהלו דיונים בינואר פברואר. בני שגיא בכלל יוצא לשבתון.
סולברג
מפסיק אותה.
לורי
אין לי מפקחים בכלל. צריך לשחרר אותי, ואני אתייצב במשטרה כל מספר שעות על פי הוראות בית המשפט בתחנת המשטרה הקרובה לביתי, כפי שנהוג במקרים אחרים.
התביעה
אי אפשר להשוות את הנאשמים אחרים לנאשמת. במקרה של לורי יש אלימות מילולית ברמה הגבוהה ביותר.
לורי
התביעה מכפישה אותי. חזקת החפות עדיין עומדת לנאשם. התסקירים מסולפים, מכפישים אותי על מסוכנות. גם לנאשמים האחרים התביעה טענה על מסוכנות כמו לגבי, אבל ההחלטה היתה לשחרר אותם. ועכשיו -שהם יותר משנה משוחררים, ברור שאין שם כל מסוכנות.
לורי
אני מבקשת לקבל את הפרוטקול עכשיו.
סולברג
המזכירות תשלח את הפרוטוקול.
לורי
למי תשלח?
סולברג
המזכירות תשלח את הפרוטוקול.

09.10.2018 - מתוך דף פייסבוק Joseph Zernik - דיון לורי שם טוב הארכת מעצר רביעית
09.10.2018 - מתוך דף פייסבוק Joseph Zernik - דיון לורי שם טוב הארכת מעצר רביעית

דיון בעליון הארכת מעצר רביעית לעיתונאית לורי שם טוב: "הוטרדתי מינית ע"י בית המשפט אשר אמר עלי בפומבי, בלי לראות אותי, שאני זונה אפיקורסית שמפתה גברים"

09.10.2018 - לורי שם טוב עצורה מזה כ- 20 חודשים על פרסומים מכפישים נגד שופטים ועובדים סוציאליים שהפרקליטות טוענת שביצעה.
בתחילת הדיון ניכר כי דעתו של סולברג ננעלה להמשך מעצרה בתנאים שנקבעו על ידי השופטת ענת ברון, כלומר מעצר בית עם 2 מפקחים צמודים 24 שעות שאינם מדיירי הדירה הקטנה ואיזוק אלקטרוני. מדובר בתנאים שלא ניתן לעמוד בהם.
שם טוב כפרה בכל הראיות לכאורה בתיק. בהתנהלותו הלא תקינה של ההליך השיפוטי המתעכב ללא הרף וכפרה במסוכנותה משום שאף שערה משערות ראשם של המתלוננים בתיק לא נשרה או הלבינה.
שם טוב הזכירה לשופט את נסיונו לקיים המשפט בלעדיה ואת השוואתה לזונה אפיקורסית בדיון בעליון 5 ימים לאחר מעצרה (בש"פ 1999/17 מה- 03.03.2017 , סולברג). להלן מדברי שם טוב במהלך הדיון:


"אני מודעת לכך שבית המשפט רואה בהליך הנוכחי סתם מכשול בדרך להרשעה שכן כאשר הוגשה הבקשה לדיון הנוכחי ונקבע מועד ה- 20.09.2018, השב"ס הודיע שהוא נופל על מועד הוכחות אצל כב' השופט בני שגיא ודיון נוסף אצל כב' השופט הימן.
כבוד השופט סולברג הוציא החלטה ב- 16.09.2018 ממנה משתמע שאינו מוצא צורך שאני אנכח בדיון שלי בבית המשפט העליון, ושעדיף לתת עדיפות למועד ההוכחות אצל כב' השופט בני שגיא. כלומר נתבקשתי לוותר על נוכחותי בדיון שאמור להשפיע על השחרור שלי שלא משיקולי זכות היסוד שעומדת לי לקבל הזדמנות כנה להתמודד עם הראיות של התביעה ולהציג את הגנתי, אלא לטובת "קידום ההליך השיפוטי", ולטובת נוכחות בדיון שבו לפי הסטטיסטיקה יש 99% הרשעה. הדבר מעיד שבית המשפט העליון רואה בדיון בבקשה להארכת מעצר הליך סרק, שכן כנראה הוא כבר יודע מה תהיה התוצאה.

כבוד השופט נעם סולברג כתב עלי לפני 20 חודש. "כִּי נֹפֶת (דבש) תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ . וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת (חרב דו צדדית)". (בש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017 פיסקה 9)

בית המשפט חיפש בכל התנ"ך פסוק שיהיה משפט מחץ כדי להתאים אותו לי, ואני אמורה לקבל את הפסוק הזה בגאווה ובראש מורם.

אני לא דוברת שפות תנכיות ומקראיות, ולא מבינה את הפסוק הזה. אני צריכה שיפרשו לי את הפסוק הזה, ואכן קיבלתי פרשנות והבנתי שבית המשפט עשה לי שיימינג, הטרדה מינית והחפצה מינית.

כן, אני הוטרדתי מינית ע"י בית המשפט אשר אמר עלי בפומבי, בלי לראות אותי, שאני זונה אפיקורסית שמפתה גברים, שהשפתיים שלי נוטפות דבש, שאני לא יודעת בכלל מה זה השמן שנוטף לי מהחך, ושהגברים שאני מפתה מסיימים עם לענה מרה, ושאני מסתובבת עם חרב פיות חדה ומסוכנת ותוקעת בהם את החרב.

אלו הדברים שבית המשפט אמר עלי בתאריך 3/3/2017 רק 5 ימים לאחר שנעצרתי, ועכשיו אני פה אחרי 20 חודש ואני מבקשת שבית המשפט יגיד לי איפה הנופת שנוטפת מהשפתיים שלי? איפה השמן שאמור לנזול לי מהחך? איפה החרב פיות שלי?

האם בית המשפט בכלל יכול לתאר לי את החרב שלי? למה היא דומה? לשברייה של ערבים או לחרב של סמוראי יפני?

האם בית המשפט ראה את השפתיים שלי שהן נוטפות נופת? ואיפה חרב הפיפיות שבית המשפט מייחס לי?

האישה הזרה שכבוד השופט נועם סולברג מדבר עליה מתוארת בפרשנויות החכמים כאשת זנונים, פתיינית, שמציעה את השפתיים שלה והחמוקיים שלה לגברים, ואחר כך דוקרת אותם בחרב חדה. יש כאלה שחושבים שהכוונה לאשת פוטיפר, יש כאלה שחושבים שהכוונה למלכה איזבל בת אתבעל מלך צידון, ויש כאלה שחושבים שהזרה בפתגם היא סתם זונה פתיינית.

מי אני באמת?

התביעה שבאה לבית המשפט ומבקשת לעצור אותי לעוד 5 חודשים, לא מספרת לבית המשפט מי אני באמת. אותם מעניין לכוון למשבצת שבחוק המעצרים שמצריכה אותם להלביש עלי תווית של מסוכנת. אז אני אסביר מי אני.

אני הייתי אמא מדהימה לשני ילדים. יום אחד פקידת סעד שלחה משטרה לחטוף ממנו את הילדים באופן אלים ומפחיד. מאז אין לי ילדים, ואני אימא שכולה לשני ילדים חיים. יכולתי להתבוסס ביגון ובטרגדיה, אבל החלטתי להיאבק בתופעות האלה ע"י פרסום האמת שהחונטה מסתירה אותה. מה באמת מסתתר מאחורי המניעים של עובדים סוציאליים ושופטים, שזה בעיקר כסף, כבוד והשתייכות לחונטה של קליקה של מי שחושבים שהכול מגיע להם.

מה שמייחסים לי זו ביקורת פוליטית. כעיתונאית חשפתי אין ספור כתבות תחקיר שאחרי שפורסמו אצלי התגלגלו אל ערוצי התקשורת הרגילים. אני חשפתי שהפרופגנדה של עובדות סוציאליות שהן לא גומרות את החודש עם משכורת היא שקרית. חלק מהתלוננות שהגיעו להעיד מרוויחות מעל 40,000 ₪ בחודש. התחקירים שלי מנעו העברת כסף למשכורות לעובדים סוציאליים במקום לנזקקים עצמם.

אני חשפתי שבפנימיות ובאומנה שאליהם מעבירים את הילדים שוררת ההזנחה, אלימות, זנות, סמים ומכות. מי שחוגג הם בעלי העמותות שמושכים לעצמם משכורות עתק. אני חשפתי שהמדינה מעדיפה לשלם 17,000 ₪ לילד בחודש במרכז חירום, ולא לתת שקל למשפחה הנזקקת. אני חשפתי מקרים מזעזעים של אבות בגירושין שמנתקים מהם את הילדים, שמים אותם במרכז קשר, חולבים מהם מזונות פי 3 או ארבע מכל מדינה אחרת, והשופטים מתייחסים אליהם כמו זבל. אני הייתי ממובילות הפעילות בנושא חטיפת ילדי תימן והאתר שלי היה המוביל בנושא.

אני הייתי הכותל המערבי. אני נתתי תקווה לאנשים שאין להם כלום וחטפו מהם את הילדים שלהם. אני הצלתי ילדים מחיים ללא משפחה, וללא אהבה. הצלתי הורים מאובדנות.

הפרסומים שלי, ואני לא מדברת על אתר כזה או אחר, אלא על עבודתי כעיתונאית הם פרסומי ביקורת על שופטים, עובדים סוציאליים ופרקליטים שלהוטים להרשיע.

זו ביקורת פוליטית בדיוק כפי שמתואר בפס"ד אליצור סגל. לא צריכה להיות העמדה לדין בכלל, וגם לא הארכת מעצר. הנהלת בתי המשפט הכירה בי כעיתונאית העבירו לי מאות פסקי דין שאני אפרסם ביקורת. אם הייתי מסוכנת, לא היו מעבירים לי.

פס"ד אליצור סגל הוא דוגמא לטענות שלי שבית משפט עליון כותב פסק דין אחד יפה שאפשר להתגאות בו בפני העולם הנאור, אבל בשטח המשטרה והפרקליטות ממשיכות לרדוף אחרי פעילים חברתיים, להפחיד את כל מי שעושה לייק בפייסבוק, לסתום פיות, לרדוף אחרי מפגינים, ואז התיקים האלה מגיעים לשופטים שמשתמשים בדו"חות חסויים של שוטרים או תסקירי שקר של עובדות סוציאליות, והשופטים מתנהגים כאילו הם סניף של התביעה.

ריבוי מעצרי שווא

אני רוצה לטעון כעת על התופעה של ריבוי מעצרי שווא, ואיך זה מתבטא בבקשה הנוכחית להארכת מעצר רביעית שאני טוענת נגדה.

חוק המעצרים נחקק כדי להקטין את המעצרים המיותרים עד תום ההליכים. זה היה ב 1996. מאז מה קרה? המעצרים הוכפלו פי 15. היום בתי הכלא כל כך מפוצצים בעצורים ואסירים, שאין יותר מקום בכלא. בית המשפט העליון הורה לשב"ס להכפיל לעצורים את מרחב המחייה, השב"ס מצפצף, עובר על החוק. במקום לשחרר עצירים שלא צריכים להיות עצורים, המכונה המשומנת ממשיכה לשנע עוד ועוד עצירים לכלא באמצעות דו"חות סודיים, תסקירים שקריים ופרשנויות הפוכות למטרת המחוקק.

אני כבר בשלב זה טוענת שלאור פסה"ד של כבוד השופט רובינשטיין שהשב"ס חייב להכפיל את שטח המחיה של העצירים פי 3, צריך לשחרר אותי, כי המדינה היא זו שעוברת על החוק, אבל כמובן זה לא מזיז לאף אחד.

הדבר השני שאני טוענת היא שהשופטים לא מסוגלים לשמוע ביקורת. במקום להפנים שהמחוקק ביקש לצמצם את המעצרים המיותרים, בתי המשפט בתחבולות מצאו דרכים להכפיל את מספר העצורים באמצעות שני כלים מזעזעים ולא דמוקרטיים: הלכת זאדה, והמסוכנות.

מסוכנות פיקטיבית 

לפני שאדבר על זאדה, אטען בקצרה על המסוכנות. בגלל שלתביעה משתלם להחזיק אנשים במעצר כי זה משפר את סיכויי ההרשעה, ואת הסיכוי שהעצירים יתחננו לעסקת טיעון אז מדביקים לכל אחד תווית של מסוכנות בקלי קלות. השופטת רונית פוזננסקי עצרה אישה שגנבה פחית קולה ו 10 שקלים ואמרה שהיא מסוכנת. זה מאוד משתלם למערכת, נותן פרנסה לקציני מבחן, נותן פרנסה לשופטים, וזה שיימינג בחסות החוק של שופטים ותובעים על אזרחים.

בנושא המסוכנות טענתי בהרחבה בכתובים. מדובר במסוכנות באמצעות שימוש במקלדת. אין עילת מעצר שכזו ובית המשפט תפר לי עילת מעצר תפורה במיוחד בשבילי. מעצר בגלל שימוש במקלדת. אני מזכירה שקו פרשת המים הוא נזק גוף. אף מתלונן לא התלונן על נזק גוף. 37 עדים התלוננו וכולם התלוננו על נזק לשם טוב לדעתם.

נזק לשם טוב לא מצדיק מעצר, וגם לא אכיפה פלילית. בשביל זה יש סעדים אזרחיים, ואני לא שונה מאלפי אנשים שתובעים אותם בבתי משפט אזרחיים על לשון הרע. מי שמפסיד בלשון הרע בתביעה אזרחית לא נכנס לכלא.

אף מתלונן לא הגיע לתחנת משטרה עם פנס בעין או רגל שבורה. מתלוננים רבים שחושבים שיש להם שם טוב, בכלל אין להם שם טוב. שופטת שמפלה נגד גברים ובגללה אבא התאבד, לא יכולה להתלונן על השם הטוב שלה כשיש מכתב התאבדות שמאשים אותה במוות. שופט שניתק אמא מהילדים שלה הוא שופט שצריך לדעת לספוג ביקורת. שופטת שצורחת בבית משפט ומסלקת עורכי דין מהאולם שלה, וחושבת שבגלל הדלתיים הסגורות אסור שזה יתפרסם, היא שופטת שאין לה שם טוב.

ובכל זאת כל השופטים שספגו ביקורת ממשיכים לעבוד, מקבלים קידום. שופטת קיבלה קידום. שופט אחר קיבל קידום פעמיים. הפסיקה אומרת שהם צריכים לפתח סיבולת לביקורת עליהם. הפסיקה בכלל דורשת ודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור כדי להעמיד לדין".

פרשת הבלוגרים: הצווים לקויים, השופט קיבל צל"ש והתלונה נדחתה

08.10.2018 - האם זהו סוף הסבל של אזרחים עקב צווי בית משפט לקויים כגון צווי חיפוש?
להלן צילום בירור תלונה על צווי חיפוש לקויים של שופט השלום תל אביב עלאא מסארווה בביתם של חשודים. הצווים אכן לקויים אך השופט מסארווה קיבל צל"ש והתלונה נדחתה, והנציבות הודיעה שלא תבדוק תלונות כאלו בעתיד.
הנציבות הוסיפה כי הופקו הלקחים ונקבעו נהלי עבודה מתאימים לשופטים.

לצפיה בבירור או להורדה הקליקו כאן