מדוע אימוץ גורף על ידי שופט חוות דעת מכפישה של קצין מבחן נחשב בורות?

04.03.2019 - בש״פ 1934-19 : השופט דוד מיץ - פרצופה של מערכת המשפט. 

סיפורה של עיתונאית ששהתה שנתיים במעצר בגין חשד לפרסומים פוגעניים באתרי ג׳אנק במרשתת, והובאה בני השופט מינץ להארכת מצר ב- 5 חודשים. השופט מינץ לא פעם מתוך היגיון אלא מתוך בורות ואינטואיציה ושני עמודים החלטה הורה המשך מעצר העיתונאית ב- 5 חודשים, או לחילופין תנאי שחרור דרקוניים לא רציונלים למצבה הסוציואקונומי של העיתונאית, וכרגיל בכפוף לקצין מבחן יחידתי בעל קיבעון מחשבתי. 

השופט דוד מינץ ראה לתפיסתו ושיקול דעתו בעיתונאית מסוכנת מאוד והורה להאריך מעצרה ב - 5 חודשים באופן חריג שבחריגים (בש״פ 1394/19 מיום ה- 04.03.2019) לאחר שהות שנתיים במעצר, או לחילופין תנאי ״מעצר מחוץ לבית״ נוקשים באיזוק אלקטרוני ולא רציונלים למצב הסוציואקונומי של העיתונאית.

 בכך פגע השופט מינץ באופן לא רציונלי בזכויות יסוד של העיתונאית כבודה וחירותה. ידוע גם כי מעצרים ממושכים בתקופות כה ארוכות הנן בעלות השפעות ארוכות טווח על נפש האדם ותפקודו. 

מנגד כעבור חודשיים, השופט גרוסקופף ראה המציאות בעניין העיתונאית בבהירות ובדייקנות והורה (בש״פ 2847/19 מיום ה- 02.05.2019) על שחרור המבקשת במיידי בתנאים קלים משמעותית מאלו שקבע דוד מינץ, וריאלים למצבה הסוציואקונומי .

 העיתונאית בתוך תקופה קצרה חזרה לשוק העבודה שבו היא עובדת עד היום בעבודות משק לשעת חירום בתחום הייצור והקמעונאות כך תרמה משמעותית למאבק בקורונה ולמאמץ המלחמתי בימים אלה. 

מסוכנותה של העתונאית ותנאי השחרור הדרקוניים אליבא דמינה התבררה כאורבה פרח מנותקת לחלוטין מהמציאות. 

משום כך לשופט מינץ הטיה רציונלית קשה בשיקול דעתו של כלפי העיתונאית, מה שגרר שיפוט לקוי כלפי העיתונאית בענייני זכויות יסוד ובעניינים בנפש.