דצמבר 2015 - בימים אלו פרסמה משטרת ישראל בדף הפייסבוק שלה כי היא מחפשת אמא ש"חטפה" לכאורה את בנה. פרסומים אלו עולים מפעם לפעם ובהם מציגה משטרת ישראל בדרך רמיה כי האמא והבן נעדרים ובסיכון בעוד שהם נמלטים מפקידות הסעד הששות לפרק משפחות מוחלשות כדי לסחור בילדיהן. האכיפה הברוטלית של משטרת ישראל נגד ההורים נעשת בדרך לא שווה, לא הוגנת, וללא פרופורציה.
גם בשנות החמישים של המאה הקודמת שימשה משטרת ישראל כלב שמירה אכזרי נגד הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן שילדיהם נחטפו בבתי חולים ומוסדות ועקבותיהם נעלמו. לא ידוע על מקרה שבו משטרת ישראל חקרה לעומק העלמות של תינוק והחזירה אותו למשפחתו. משטרת ישראל לא רק שהתעלמה מהסחר בילדים באותה העת אלא נהגה באלימות זלזול והשפלת הורים שדרשו את ילדיהם.
אוזלת יד משטרת ישראל בסיוע להורים לאתר את בנם החטוף
במאמרה ברגע שראיתי אותה ידעתי שזאת הבת שנחטפה ממני - של שוש מדמוני - ידיעות אחרונות - 12.9.95 מספר דוד שוקר (מיוצאי תימן) על העלמותה של בתו בנות החמישים: "יום אחד, כשהגעתי לבית התינוקות לבקר אותה כרגיל, גיליתי שהיא פשוט איננה שם", מספר שוקר. "אנשי הצוות אמרו לי שהם לא יודעים איפה היא, ושאני יכול להתלונן במשטרה. פתאום אחרי כמה ימים הם הודיעו לי שהיא נמצאת בבית חולים 'איתנים' בירושלים, בגלל מחלת מעיים. ביקרתי אותה שם כמה פעמים, עד שיום אחד לא מצאתי אותה. 'אישה אחת באה ולקחה אותה', אמרה לי אחות. 'איזה אישה?' צעקתי והתחלתי להשתולל, אבל אף אחד לא היה מוכן לעזור לי". מאותו רגע יצא שוקר למסע מפרך אחר עקבותיה של בתו. שנים התרוצץ בין בתי חולים מתחנת משטרה אחת לאחרת...
משטרת ישראל עינתה והשפילה הורים שסרבו למסור בנם לרשויות
במאמרה היצלתי את בני מגורלם של ילדי תימן של שוש מדמוני - ידיעות אחרונות - 1.8.1995 מספר יעקב צעירי על האלימות וההשפלה שספג ממשטרת ישראל משסרב למסור את בתו התינוקת לממסד הרפואי משום שידע שילדים שנמסרו נעלמו. יעקב צעירי מספר:
משטרת ישראל טייחה במשך עשרות שנים תלונות של הורים שילדיהם נחטפו
במאמרה המתים קמו לתחייה של אביבה לורי - הארץ - 04.12.2001 כותבת אביבה על סעיד יוסף שבתו ציונה נחטפה מיד האמא כשרצתה להיניק אותה בבית הילדים: "סעיד יוסף, אביה של ציונה, פנה למשטרה והגיש תלונה על היעלמה של התינוקת. ב-68' הוא זכה להתייחסות ממלכתית בעניינו. מכתב קצרצר מאגף החקירות במטה הארצי סיכם את ממצאי הוועדה הראשונה שחקרה את גורל ילדי תימן שנעלמו: "הנני מצטער להודיעך כי חקירת הוועדה העלתה שבתך הנ"ל נפטרה בבית חולים איתנים בתאריך 21.11.51 והובאה לקבורה בבית העלמין בירושלים בתאריך 21.11.51 בגוש י"ב חלקה 69. המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון". זאת היתה הפעם הראשונה שהמשפחה קיבלה מסמך רשמי כתוב מטעם המדינה עם ציון העובדה שבתם מתה ובצירוף מספר תעודת פטירה".
סוף דבר
משטרת ישראל אמונה על החוק והסדר אולם קיימת במשטרה תרבות לשמש כלב שמירה kמנגנונים מערכתיים לתלישת ילדים מביתם ומשפחתם במחשכים וללא ראיות למקומות אפלים.
חטיפת ילדי תימן - סיפורו של אורי וכטל
גם בשנות החמישים של המאה הקודמת שימשה משטרת ישראל כלב שמירה אכזרי נגד הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן שילדיהם נחטפו בבתי חולים ומוסדות ועקבותיהם נעלמו. לא ידוע על מקרה שבו משטרת ישראל חקרה לעומק העלמות של תינוק והחזירה אותו למשפחתו. משטרת ישראל לא רק שהתעלמה מהסחר בילדים באותה העת אלא נהגה באלימות זלזול והשפלת הורים שדרשו את ילדיהם.
אוזלת יד משטרת ישראל בסיוע להורים לאתר את בנם החטוף
במאמרה ברגע שראיתי אותה ידעתי שזאת הבת שנחטפה ממני - של שוש מדמוני - ידיעות אחרונות - 12.9.95 מספר דוד שוקר (מיוצאי תימן) על העלמותה של בתו בנות החמישים: "יום אחד, כשהגעתי לבית התינוקות לבקר אותה כרגיל, גיליתי שהיא פשוט איננה שם", מספר שוקר. "אנשי הצוות אמרו לי שהם לא יודעים איפה היא, ושאני יכול להתלונן במשטרה. פתאום אחרי כמה ימים הם הודיעו לי שהיא נמצאת בבית חולים 'איתנים' בירושלים, בגלל מחלת מעיים. ביקרתי אותה שם כמה פעמים, עד שיום אחד לא מצאתי אותה. 'אישה אחת באה ולקחה אותה', אמרה לי אחות. 'איזה אישה?' צעקתי והתחלתי להשתולל, אבל אף אחד לא היה מוכן לעזור לי". מאותו רגע יצא שוקר למסע מפרך אחר עקבותיה של בתו. שנים התרוצץ בין בתי חולים מתחנת משטרה אחת לאחרת...
משטרת ישראל עינתה והשפילה הורים שסרבו למסור בנם לרשויות
במאמרה היצלתי את בני מגורלם של ילדי תימן של שוש מדמוני - ידיעות אחרונות - 1.8.1995 מספר יעקב צעירי על האלימות וההשפלה שספג ממשטרת ישראל משסרב למסור את בתו התינוקת לממסד הרפואי משום שידע שילדים שנמסרו נעלמו. יעקב צעירי מספר:
"כשהגענו למחנה סירבנו להחזיר את הילד לבית
התינוקות, אבל האחות לא ויתרה ואמרה שהילד לא יכול להישאר באוהל. הבנתי שאם
לא אעשה משהו, ומהר, אני לא אראה את הילד יותר. ההתעקשות של הממסד הרפואי
היתה חשודה בעיניי והיתה לי הרגשה מאוד לא טובה. הזמנתי מונית, ושלחתי את
אשתי עם התינוק לדוד שלה, שגר בחדרה. אני חזרתי לאוהל.
למחרת בבוקר הגיעו לאוהל נציגים של הנהלת
המחנה ושאלו אותי איפה התינוק. אמרתי להם שאני לא יודע, ושגם אשתי נעלמה.
כשהם ראו שאני לא משתף פעולה הם הזעיקו משטרה והשוטר לקח אותי למעצר בתחנת
פרדס חנה.
היחס שקיבל במשטרה, היה לדבריו, משפיל.
מייד כשהגעתי לשם, הורו לי להתפשט והשכיבו
אותי על הריצפה במסדרון כשאני לובש תחתונים בלבד. הרגשתי שמתייחסים אלי כמו
אל פושע. אמרו לי לשכב על הגב בלי לזוז. כל פעם הגיע שוטר אחר שניסה לחקור
אותי.
במשך 48 שעות שכבתי שם על הגב בלי אוכל
ובלי שתיה. הם ניסו לשבור אותי. כשהם ראו שאני לא נשבר, הזמינו את יצחק
אריכא, שהיה אז מנהל מחנות העולים. הוא בא, הסתכל עלי ואמר לי לקום. עניתי
לו בציטוט מהתנ"ך ואמרתי שאני מתבייש במדינה הזאת, של היהודים. אמרתי
שכשחייתי עם ערבים התייחסו אלי בכבוד, ואף פעם לא התנהגו איתי כמו כאן".
משטרת ישראל טייחה במשך עשרות שנים תלונות של הורים שילדיהם נחטפו
במאמרה המתים קמו לתחייה של אביבה לורי - הארץ - 04.12.2001 כותבת אביבה על סעיד יוסף שבתו ציונה נחטפה מיד האמא כשרצתה להיניק אותה בבית הילדים: "סעיד יוסף, אביה של ציונה, פנה למשטרה והגיש תלונה על היעלמה של התינוקת. ב-68' הוא זכה להתייחסות ממלכתית בעניינו. מכתב קצרצר מאגף החקירות במטה הארצי סיכם את ממצאי הוועדה הראשונה שחקרה את גורל ילדי תימן שנעלמו: "הנני מצטער להודיעך כי חקירת הוועדה העלתה שבתך הנ"ל נפטרה בבית חולים איתנים בתאריך 21.11.51 והובאה לקבורה בבית העלמין בירושלים בתאריך 21.11.51 בגוש י"ב חלקה 69. המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון". זאת היתה הפעם הראשונה שהמשפחה קיבלה מסמך רשמי כתוב מטעם המדינה עם ציון העובדה שבתם מתה ובצירוף מספר תעודת פטירה".
סוף דבר
משטרת ישראל אמונה על החוק והסדר אולם קיימת במשטרה תרבות לשמש כלב שמירה kמנגנונים מערכתיים לתלישת ילדים מביתם ומשפחתם במחשכים וללא ראיות למקומות אפלים.
חטיפת ילדי תימן - סיפורו של אורי וכטל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה