אורלי סלע - "הראש הקטן" של נשיאת בית דין לעבודה - חתומה על העוול הגוזר גורל קשישים סיעודיים רבים מאוד

שופטת אורלי סלע - חותמת גומי של ועדות ערר
אורלי סלע - חותמת גומי
המאמר הצדק של הביטוח הלאומי: עוול בלתי מעורער , עו"ד חיים קליר , אפריל 2012 , ynet

ועדת הערר של הביטוח הלאומי סותמת את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. מסתבר שאפילו בית המשפט משלים עם המצב. אז איך ניתן בכלל לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע - זה בלתי אפשרי

אחד מחברי, עסק משך שנים במחקר השוואתי של משפטי מדינות בעולם. אתה יודע באיזו מדינה, ספר החוקים מקנה לאזרחים הכי הרבה זכויות חברתיות, שאל אותי באחד הימים. בוודאי בשבדיה, השבתי בלי היסוס. אתה טועה, אמר לי. באיראן.

אז איך זה שהחיים שם כל כך קשים, הקשיתי. זה משום שהזכויות קיימות אך אי אפשר לממש אותן. הביורוקרטיה הורגת אותן.

למרבה הצער, מצב עגום זה שורר גם בכל הנוגע לביטוח הלאומי שלנו. חוק הביטוח הלאומי מקנה לנו זכויות למכביר. אלא שהזכויות מצומצמות וגם את המצומצם קשה, עד בלתי אפשרי לממש.

תפנו לוועדת ערר
יצחק הרצוג - חתום על העוול הזה הגוזר את גורלם של כל כך הרבה קשישים סיעודיים
א' בן ה- 87 עבר אירוע מוחי שממנו לא החלים. ידו ורגלו השמאליים לא מתפקדות. הוא סובל מתשישות נפש כתוצאה משיטיון וסקולרי.

אשתו שגם היא עברה את גיל ה- 80 עשתה ככל יכולתה כדי לסייע לו, עד שגם כוחותיה נטשו אותה. בלית ברירה, ביקשה לממש את זכותו של בעלה לקצבת סיעוד מלאה.

המוסד לביטוח לאומי שיגר אל ביתם של בני הזוג "מעריכה". המעריכה שוחחה עם אשתו של א'. כמובן שאת א' היא כלל לא בדקה. בסופו של ביקור המעריכה, חסרת כל השכלה רפואית, הכריעה: א' לא זקוק להשגחה מתמדת.

זמן מה לאחר מכן קיבלו בני הזוג מכתב עם הודעה שתביעתם נדחתה. בסוף המכתב נרשם שיש להם אפשרות לערער על ההחלטה בפני "ועדת עררים לעניין מצב תפקודי".

א' האמינה במערכת. בוודאי בוועדת העררים יושבים אנשים עם לב שיודעים לקרוא מסמכים רפואיים ומבינים יותר מה עבר על בעלי. היא פנתה לוועדת העררים.

לא זקוק לקצבה

חברי הוועדה לא יכלו להתכחש לעובדה שא' עבר אירוע מוחי, נותר עם יד ורגל שאינן מתפקדות ועם הפרעות בדיבור ובבליעה. הם גם נוכחו לדעת כי בנוסף למחלת כלי דם ברגליו, הוא סובל מיתר לחץ דם, מסוכרת, מהשמנת יתר ומדמנציה וסקולרית.

הם התרשמו כי א' מתקשה לקום בכוחות עצמו, כי הליכתו אינה פונקציונלית וכי הוא לא מסוגל ללכת בלי ידיים תומכות. חברי הוועדה שוכנעו כי א' תלוי לחלוטין בזולת לצורך הלבשה ורחצה וגם כי הוא לא מסוגל לאכול או לשתות בלי סיוע. למרות כל אלה, הגיעו חברי הוועדה למסקנה כי הוא לא זקוק להשגחה ולכן גם לא זכאי לקצבת סיעוד מלאה.

ברוך השם שיש לנו שופטים, אמרה אשתו של א', חדורת אמונה בצדק הישראלי. הם בוודאי יעזרו לבעלי. א' פנתה לבית הדין לעבודה בבאר שבע.

בבית הדין לעבודה פגשה אשתו של א' בנשיאה, השופטת אורלי סלע. אשתו של הקשיש החלה לפרוס את מצבו של בעלה בפני השופטת. היא בוודאי תבין כי נעשה לבעלי עוול. כי במצבו איש לא יכול לקבוע שהוא לא זקוק להשגחה מתמדת.

אלא שהשופטת סלע עצרה אותה מיד. יש לך טעות, הודיעה השופטת לאשתו של א'. אני לא הולכת לבדוק אם בעלך זקוק להשגחה מתמדת. זה ממש, אבל ממש לא מעניין אותי. אני עוסקת אך ורק בשאלות משפטיות.

למה הכוונה בשאלות משפטיות, ניסתה אשתו של א' להבין.

הוועדה החליטה - אז למה להתערב?

תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה. אבל הוועדה חסכה לי את העבודה. היא קבעה שבעלך לא במצב סיעודי. אז אין טעם שבכלל אפתח את החוק.

ואם הוועדה קובעת שחולה סיעודי אינו סיעודי וברור שהיא טעתה, הקשתה אשתו של א'. בזה אני לא מתערבת, ענתה השופטת סלע, אפילו שיוכח בפני, באותות ובמופתים שהוועדה טעתה. זו טעות עובדתית.

אז מה אני עושה במקרה של טעות כל כך קשה, שאלה אשתו של א', הרי חיינו תלויים בדבר. על טעות עובדתית של וועדת העררים, את יכולה להלין רק בפני ריבונו של עולם. אני לא פה בשביל לעזור לך בזה, השיבה השופטת.

בסופו של הדיון, הנשיאה סלע רשמה בתמצית "לא מצאתי פגם משפטי שמצדיק את התערבות בית הדין" ושילחה את א' ומשפחתו לחיי עוני.

אתם מבינים את זה? בעצם וועדת העררים שהיא וועדה פנימית של הביטוח הלאומי היא פוסקת עליונה ואין מאחוריה ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לך, אתה יכול לערער רק בפני מי שעשה לך את העוול.

עכשיו רק נותר לברר מי שלל מאתנו את הזכות האלמנטרית לערעור ענייני על החלטות כה גורליות בתחום הסיעוד. מי חתום על העוול הזה הגוזר את גורלם של כל כך הרבה קשישים סיעודיים? הצעת החוק הוגשה בחודש דצמבר 2004 במהלך כהונת ממשלתו של אריאל שרון.

אולם כאן יש לדייק. הקמת הוועדות התעכבה משך שנים, עד ששר הרווחה, יצחק הרצוג חתם בחודש יוני 2009 על הצו להקמת הוועדות. בכך סתם סופית את הגולל על עשיית צדק בתחום הסיעוד.

קישורים:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה